דייג בצלילה הוא אחת הצורות הכי סלקטיביות של דייג: אתם רואים את הדג, מזהים אותו, מעריכים את הגודל שלו, ורק אז מחליטים. הוא גם תובעני: כושר, שליטה בנשימה, הכרת הים והחוק. המדריך הזה מסביר את הציוד, ובעיקר את הכללים והבטיחות. רובה צלילה הוא כלי מסוכן, ומתייחסים אליו ככזה בכל רגע.
מה אומר החוק
לפי תקנות הדיג, 1937 (בנוסח המעודכן), נוהל רישיונות הדיג של אגף הדיג והנחיות רשות הטבע והגנים:
- רישיון: דייג בצלילה מחייב רישיון דיג ספורטיבי אישי מאגף הדיג במשרד החקלאות. הרישיון בתוקף עד 31 בדצמבר ומחדשים אותו כל שנה.
- רק בעצירת נשימה. מאז תיקון 2016 אסור לדוג בצלילה עם מתקן נשימה מלאכותי, כלומר אין דייג עם מכל. הרישיון לדייג בצלילה חופשית ניתן לים התיכון בלבד.
- מסירה או מקיאק: דייג בצלילה מכלי שיט שצריך רישיון ספינה מחייב רישיון דיג ספורטיבי לבעלים של ספינה שמתיר זאת. מקיאק, שלא צריך רישיון ספינה, לא נדרש רישיון לכלי השיט.
- מגבלת שלל יומית: עד 5 ק״ג דגים בסך הכול, או שני דגים בסך הכול גם אם כל אחד מהם שוקל יותר מ-5 ק״ג. על זהרון, מין פולש, אין הגבלה.
- אסור בכנרת ובמפרץ אילת. התקנות אוסרות שימוש ברובה תת-ימי בכנרת ובמפרץ אילת.
- מפרץ חיפה: התקנות אוסרות כל דיג תת-מימי בשטח ימי מוגדר במפרץ חיפה.
- שמורות טבע ימיות: אין לדוג בהן בשום שיטה.
- אזורים אסורים לכל דיג חלים גם כאן, למשל באזור שוברי הגלים הראשיים בחיפה ובאזור חומת הים ביפו.
- תקופת הרבייה: לפי תקנות הדיג, בתקופת הרבייה אסור לדוג בים התיכון (האיסור לא חל על דיג בחכה מהחוף), ואגף הדיג יכול להתיר בה שיטות אחרות בתנאים. בכל שנה אגף הדיג מפרסם את תקופת הרבייה בים התיכון (בין 1 במרס ל-1 ביולי, לפחות 60 ולכל היותר 90 ימים רצופים), את המינים האסורים ואת ההיתרים לכל שיטה. בדקו את הפרסום של השנה הנוכחית באתר משרד החקלאות. לדוגמה, ב-2026 נקבעה תקופת הרבייה בין 1 במאי ל-30 ביוני, וההיתרים של אותה שנה אסרו לדוג את ספרוס מצוי (פרידה), דקר סלעים (לוקוס אדום), דקר המכמורת (לוקוס לבן), דוקרנית אדומה (לוקוס אירדי), אובלד שחור זנב (מנורין), שישן מסורטט (מרמיר), סרגוס הפסים (חדד, פיזימה), מוסר מלכותי (מוסר), אוכם גדול קוץ (מוסר סלע, סאינס) ויבלן האדוה (קורבינה, לבט). דייג בצלילה הוא אחת השיטות שהאיסור חל עליהן, ולכן בתקופה הזו מותר רק מה שההיתר של אותה שנה מתיר.
- גדלים מינימליים: כמו בכל דיג. למשל 40 ס״מ לדאור וללוקוס ולמוסר, 15 ס״מ לדניס. הטבלה המלאה בבטיחות, חוקים ונימוסים. בצלילה אתם רואים את הדג לפני הירייה, ולכן אין סיבה לפגוע בדג קטן.
- מינים מוגנים: לפי מדריך הדיג של רשות הטבע והגנים (2024), אסור לדוג בכל מקום, בכל גודל ובכל שיטה: כל מיני הכרישים והבטאים (כולל גיטרנים וטריגונים), הלובסטר הים-תיכוני השטוח (Scyllarides latus), כל היונקים הימיים וכל צבי הים. מאז אפריל 2021 מוגן גם הדקר הזהוב (Epinephelus costae). לא יורים בהם בשום מקרה. בדקר, תוודאו קודם שזה לא דקר זהוב. מטריגונים מתרחקים גם בגלל העוקץ הארסי בזנב.
לפי החוק
המידע כאן הוא הכוונה כללית, לא ייעוץ משפטי. גבולות שמורות ואזורי איסור משתנים, ויש מקומות עם שילוט מקומי. לפני כל יציאה בדקו את התקנות העדכניות של אגף הדיג במשרד החקלאות ואת הנחיות רשות הטבע והגנים.
סוגי רובים
- רובה גומיות (Band): הנפוץ ביותר. פשוט, שקט ומדויק, וקל לתחזוקה. העוצמה תלויה במספר הגומיות ובעוביין. טעינה ידנית של הגומיות, בתוך המים.
- רובה פניאומטי: אוויר דחוס בתוך הקנה דוחף את החץ. קומפקטי וחזק לאורכו, טוב לחורים ולמערות. דורש תחזוקה מסודרת ואטמים תקינים.
- רובה רולר: רובה גומיות עם גלגלת בקדמת הקנה, שמאריכה את מהלך הגומי. עוצמה רבה לאורך נתון, אבל מורכב יותר.
איזה אורך
האורך קובע טווח, עוצמה ותמרון:
- קצר (50-75 ס״מ): ראות נמוכה, סלעים, חורים ומערות. קל לכוון ולסובב.
- בינוני (75-90 ס״מ): הכללי והגמיש. מתאים לרוב תנאי הים התיכון אצלנו, שבהם הראות משתנה.
- ארוך (100 ס״מ ומעלה): מים צלולים, מים פתוחים ודגים זהירים שלא מתקרבים.
למתחילים, רובה גומיות בינוני הוא בחירה טובה: פשוט, סלחני וקל לתחזוקה.
הציוד הנלווה
- מסכה בנפח נמוך ושנורקל פשוט. ראו מסכות ושנורקלים.
- סנפירים ארוכים. ראו סנפירים.
- חליפה בעובי מתאים, לרוב שני חלקים עם ברדס. ראו חליפות צלילה.
- חגורת משקולות עם אבזם שחרור מהיר. חובה. בכל מצב חירום, אפשר להשליך אותה ביד אחת.
- מצוף סימון עם דגל וחבל לרובה או לצולל. מסמן לסירות שיש צולל במים, ומחזיק את השלל רחוק מכם.
- סכין צלילה במקום נגיש, לחיתוך חבלים, חוטים ורשתות.
- כפפות ונעלי צלילה.
בטיחות: הכללים שלא מתפשרים עליהם
- לא צוללים לבד. הכלל "אחד למטה, אחד למעלה": בכל צלילה, החבר על פני המים מסתכל עליכם מהירידה ועד שאתם נושמים שוב.
- בלי היפרוונטילציה. נשימות מהירות ועמוקות לפני צלילה מסתירות את הצורך לנשום, ועלולות לגרום לאובדן הכרה מתחת למים בלי שום אזהרה. רוב אובדני ההכרה קורים בעלייה, קרוב לפני המים.
- מנוחה על פני המים ארוכה מהצלילה. כלל אצבע מקובל: לפחות פי שניים מזמן הצלילה, ויותר בצלילות עמוקות.
- טוענים רק במים, ופורקים לפני שיוצאים. רובה טעון לא עולה לחוף, לסלעים או לסירה.
- לא מכוונים לעבר אדם, גם לא ברובה פרוק. האצבע מחוץ להדק עד הרגע שיורים.
- יורים רק כשרואים מה מאחורי הדג. לא יורים לתוך מים עכורים, לכיוון צולל אחר או לעבר פני המים.
- סירות: מצוף סימון תמיד, והרחק מנתיבי שיט ומכניסות לנמלים.
- קורס צלילה חופשית אצל מדריך מוסמך הוא ההשקעה הכי חשובה, לפני כל רובה.
בטיחות
אובדן הכרה בצלילה חופשית (Blackout) קורה גם לצוללים מנוסים, בלי סימנים מוקדמים. החבר על פני המים הוא ההבדל בין אירוע מפחיד לאסון. לעולם לא לבד, ולעולם בלי היפרוונטילציה.
דייג אחראי
- מזהים לפני שיורים. לא בטוחים במין או בגודל? לא יורים.
- יורים רק במה שתאכלו.
- שומרים על הדקרים. הדאור (דקר הסלעים) גדל לאט ורגיש לדיג יתר. גודל מינימלי 40 ס״מ לפי תקנות הדיג, וכדאי להשאיר את הגדולים, שהם המתרבים העיקריים.
- לא יורים בחורים כשלא רואים את כל הדג, ולא משאירים דג פצוע.
תחזוקה
- שוטפים את הרובה במים מתוקים אחרי כל שימוש, כולל המנגנון.
- גומיות: מחליפים כשמופיעים סדקים או כשהן מאבדות גמישות. מאחסנים הרחק משמש.
- פניאומטי: לפי הוראות היצרן, כולל בדיקת לחץ ואטמים.
- חצים: מיישרים או מחליפים חץ עקום, ומשחיזים את הקצה.
- מאחסנים פרוק, ברחוק מילדים.
טעויות נפוצות
- לקנות רובה לפני שלומדים לצלול.
- רובה ארוך מדי למים עכורים ולסלעים.
- לצאת בלי מצוף סימון.
- לצלול לבד "רק לכמה דקות".
רוצים לבנות ערכה ראשונה לדייג בצלילה, או לבדוק מה מותר באזור מסוים? תשאלו את קורמי למטה.
