הזהרון, שרבים מכירים בשם "דג אריה", הוא אחד הדגים היפים ביותר שתפגשו בסלעים, וגם אחד הדגים שהכי פחות כדאי לגעת בהם. הוא לא דג מטרה לחכה, אבל מי שדג מהסלעים ומשוברי הגלים או צולל לאורך החוף צריך לזהות אותו מיד ולדעת מה עושים כשהוא עולה על הקרס. במדריך הזה ריכזנו את כל מה שחשוב: זיהוי, איפה הוא חי, למה הוא נחשב מין פולש, ואיך שומרים על הידיים.
איך מזהים זהרון
קשה לטעות בזהרון. הגוף מפוספס בפסים אנכיים בצבעי אדום-חום ולבן, סנפירי החזה ארוכים ומזכירים מניפה או נוצות, ומהגב יוצאים קוצים ארוכים ודקים שנראים כמו רעמה. מעל העיניים יש לרוב תוספות עור קטנות, והתנועה שלו איטית ובטוחה: הוא לא בורח מכם, כי הוא סומך על הקוצים.
זהרון בוגר מגיע בדרך כלל לגודל של 20-30 ס״מ. לפי FishBase האורך המרבי המתועד של המין הוא כ-35 ס״מ.

דגים דומים ואיך מבדילים
- עקרבנים: גם להם קוצים ארסיים, אבל הם שוכבים מוסווים על הקרקעית בצבעי חום-אדום, בלי סנפירי חזה ארוכים ובלי פסים בולטים. התייחסו אליהם באותה זהירות.
- זהרון אחר (Pterois volitans): המין הפולש באוקיינוס האטלנטי והקריבי נראה כמעט זהה. בים התיכון המין שהתבסס הוא Pterois miles.
מאיפה הגיע ואיפה פוגשים אותו בישראל
הזהרון הוא מין מקומי בים סוף, כולל מפרץ אילת, שם הוא חלק טבעי מהשונית. לים התיכון הוא הגיע דרך תעלת סואץ. התיעוד הראשון בים התיכון היה פרט בודד שנתפס מול חופי ישראל בתחילת שנות ה-90, ואחרי הפסקה ארוכה החל מ-2012 לערך הוא התפשט במהירות במזרח הים התיכון: לבנון, קפריסין, טורקיה, יוון ומעבר להן.
בים התיכון שלנו הוא חי באזורים סלעיים, בשוברי גלים, ליד מבנים שקועים וספינות טרופות, מהמים הרדודים ועד עומק של עשרות מטרים. במפרץ אילת רואים אותו בשונית, לרוב בערב ובלילה.

התנהגות ותזונה
ביום הזהרון נוטה לעמוד בצל של סלעים, במערות ובסדקים. בדמדומים ובלילה הוא יוצא לצוד: הוא מתקרב לאט לדגים קטנים ולסרטנים, פורש את סנפירי החזה כדי לדחוק אותם לפינה ובולע אותם בתנועה מהירה. בים התיכון אין לו כמעט טורפים טבעיים, והוא מתרבה מהר, ולכן הוא נחשב איום על דגים מקומיים קטנים.
איך הוא נתפס בחכה
הזהרון לא נמצא ברשימת דגי המטרה שלנו, ואין טעם לחפש אותו בכוונה. הוא נתפס לפעמים על פיתיון טבעי שמונח ליד סלעים, בעיקר בערב ובלילה, בדיג קרקעית או בדיג קל מהסלעים. אם אתם יודעים שהאזור מלא בזהרונים, החזיקו פלאייר ארוך קרוב אליכם.
לפי החוק
לפי תקנות הדיג אין לזהרון גודל מזערי בתוספת הראשונה, ולפי נוהל הרישיונות של אגף הדיג הזהרון (Pterois miles) אינו מוגבל במכסת השלל היומית (שהיא עד 5 ק״ג בסך הכול, או שני דגים, לשאר הדגים בדיג ספורטיבי). הוא מין פולש, אבל זה לא היתר לכל שיטה: דיג בצלילה עם מתקני נשימה אסור, ורישיון לדיג בצלילה חופשית (בלי מתקני נשימה) ניתן לים התיכון בלבד. רובה תת-ימי אסור בכנרת ובמפרץ אילת. דיג בחכה מהחוף אינו טעון רישיון, ודיג מסירה או מקיאק טעון רישיון דיג ספורטיבי. במפרץ אילת הדיג אסור בשמורות הטבע הימיות ובקטע שבין נמל אילת לחוף אלמוג. בדקו את התקנות העדכניות לפני הדיג.
בטיחות: הקוצים הארסיים

הארס נמצא בקוצים של סנפיר הגב, סנפירי הבטן וסנפיר השת. דקירה כואבת מאוד, גורמת לנפיחות ולפעמים לסחרחורת, בחילה או תגובה אלרגית. הקוצים נשארים מסוכנים גם אחרי שהדג מת.
בטיחות
אם זהרון עלה על הקרס:
- לא נוגעים בידיים. לא בגוף, לא בסנפירים ולא "רק כדי להחזיק רגע".
- מניחים אותו על משטח יציב, רחוק מרגליים יחפות ומילדים.
- משחררים את הקרס עם פלאייר ארוך, או חותכים את החוט קרוב לפה.
- כפפה עבה עוזרת, אבל קוץ יכול לחדור גם דרכה. הכלי חשוב יותר מהכפפה.
אם נדקרתם: הכניסו את האזור הפגוע למים חמים ככל שאפשר לסבול בלי להיכוות (בדקו את החום ביד השנייה), ופנו לטיפול רפואי. אם יש קושי בנשימה, נפיחות בפנים או סחרחורת חזקה, התקשרו ל-101 מיד.
במטבח
הבשר של הזהרון עצמו אינו ארסי, ובמדינות רבות הוא נחשב טעים ואף מעודדים לאכול אותו כדי לצמצם את האוכלוסייה. אבל הניקוי מסוכן למי שלא מנוסה: צריך להסיר את כל הקוצים בזהירות, עם מספריים חזקות וכפפות, לפני כל טיפול אחר. אם אתם לא בטוחים, ותרו.
דגי מטרה דומים
הזהרון חי באותם סלעים כמו כמה מדגי המטרה הפופולריים. אם אתם דגים שם, כדאי להכיר גם את:
- דאור (דקר הסלעים)
- סרגוס
- גרזנון, שגם הוא מגיע מים סוף ופעיל בלילה
לפני שאתם יוצאים לסלעים, תבדקו את מצב הים והרוח: איפה הוא פעיל עכשיו. וכדאי לצרף לתיק פלאייר דיג ארוך.




