דמויים הם אומנות, אבל פיתיון טבעי הוא הדרך הבטוחה ביותר לתפוס דג, במיוחד למתחילים. ריח וטעם אמיתיים מושכים גם דגים שלא היו מגיבים לשום דמוי. העיקר הוא לבחור את הפיתיון הנכון לדג ולשמור עליו טרי, כי פיתיון עייף הוא פיתיון שלא עובד.
הפיתיונות העיקריים
| פיתיון | לאיזה דגים | הערות |
|---|---|---|
| תולעי ים חיות | דניס, סרגוס, מורמיר, לברק | הפיתיון המנצח לסרף ולתחתית. רגיש לחום. |
| שרימפס | דניס, סרגוס, ג׳רבידה, מגוון דגים | טרי או קפוא, מקלפים ומשחילים מהזנב. |
| דיונון | מוסר, לוקוס ודאור, דניס גדול | קשוח ונשאר על הקרס. רצועות או חתיכות. |
| סרדין ודגים קטנים | מוסר, כחלן, לברק | ריח חזק, רך. מחזיקים עם חוט אלסטי. |
| סרטנים | דניס, סרגוס, דגי סלע | ראו בכרטיס הדג במודיעין. |
| לחם ובצק | בורי, סרגוס, גובוס | זול ופשוט, מצוין במצוף. |
לכל דג במודיעין הדייג יש פירוט של הפיתיונות שלו. למשל הדניס, שלוקח סרטנים, שרימפס, תולעים וצדפות.
לשמור על פיתיון טרי
תולעים חיות
- קר, לח ומאוורר: בקופסה עם חומר לח (כמו שהן מגיעות), בצידנית או במקרר, בטמפרטורה קרירה.
- לא במים, לא בשמש ולא במגע ישיר עם קרח. חום הורג אותן, ומים מתוקים פוגעים בהן.
- מוציאים כמה בכל פעם, לא את כל הקופסה לשמש.
- תולעים מתות מוציאים, כי הן מקלקלות את כל השאר.
פיתיון קפוא
- מפשירים רק מה שצריך. מנות קטנות חוסכות בזבוז.
- בצידנית עם קרחום, עטוף. פיתיון שהופשר כמעט לגמרי נעשה רך ונשמט מהקרס.
- לא מקפיאים שוב פיתיון שהופשר. הוא מאבד מרקם וריח.
- שומרים בנפרד מאוכל, בשקית אטומה.
טיפ
פיתיון חי וקפוא אוספים אצלנו בחנות בחדרה (איסוף עצמי בלבד).
איך שמים על הקרס
- תולעת: משחילים לאורך הקרס, העוקץ יוצא החוצה. לסרף אפשר שתיים-שלוש תולעים על קרס אחד.
- רצועת דיונון: פעם אחת בקצה, כדי שתתנופף.
- סרדין: פילה או חצי דג, מהודק עם חוט אלסטי לפיתיון כדי שיחזיק בהטלה.
- בצק: מכסים את הקרס, לא דוחסים חזק מדי.
הכלל: העוקץ צריך להיות חשוף או קרוב לפני השטח, כדי שייכנס לפה של הדג. פיתיון שמכסה את כל הקרס מפספס נגיסות.
חומרי משיכה
ג׳לים, תרסיסים ותערובות משיכה מוסיפים ריח לפיתיון או לדמוי. הם יכולים לעזור במים קרים או עכורים, אבל לא מחליפים פיתיון טרי ומקום נכון. בבורי ובדגים קטנים, תערובת משיכה במצוף או סביבו עובדת טוב.
כמה לקחת
נקודות פתיחה ליציאה של כמה שעות:
- סרף לשתי חכות: קופסת תולעים אחת עד שתיים, ועוד מנת דיונון או שרימפס לגיוון.
- מצוף לבורי: לחם או בצק, ועוד תערובת משיכה.
- ערב של דייג תחתית ממזח: מנה של שרימפס או דיונון, ותולעים אם יש.
עדיף לקחת שני סוגים בכמות קטנה מאשר כמות גדולה של סוג אחד. אם הדגים לא לוקחים תולעים היום, אולי הם לוקחים שרימפס.
לפי החוק
דגים קטנים שתפסתם כדי לשמש מיד כפיתיון בחכה, עד קילוגרם אחד בסך הכול, פטורים מהגודל המינימלי לפי תקנות הדיג. זה לא היתר להחזיק דגים קטנים לאכילה.
ניקיון
- שאריות פיתיון לא משאירים על המזח ועל הסלעים: הן מסריחות, מושכות חתולים ומלכלכות.
- שקיות ריקות וקופסאות לוקחים הביתה.
- ידיים שוטפים לפני אוכל. מגבת אחת לפיתיון, ואחרת לידיים.
פיתיון חי
לחלק מהטורפים אין תחליף לדג חי. למשל הליכיה, שלוקחת בורי קטן על מערכת צפה או חופשית.
- איך שומרים: בדלי עם מי ים ומשאבת אוויר קטנה, בצל, ולא יותר מדי דגים בדלי אחד. מחליפים מים כשהם מתחממים.
- איך מחברים: קרס חזק דרך השפתיים או מתחת לסנפיר הגב, בלי לפגוע בעמוד השדרה, כדי שהדג ימשיך לשחות.
- מאיפה: דגי פיתיון קטנים נתפסים בסביקי או בקרסים זעירים, בהתאם לתקנות.
שאלות נפוצות
אפשר לשמור תולעים ליום הבא?
כן, אם מקררים אותן מיד בסוף היום, בקופסה המקורית עם החומר הלח, ומוציאים את המתות. במקרר ביתי, במדף העליון ולא במקפיא. רוב התולעים יחזיקו יום-יומיים.
פיתיון קפוא באמת טוב כמו טרי?
פיתיון שהוקפא נכון, טרי ומהר, עובד טוב מאוד. היתרון שלו: זמין תמיד, ואפשר להפשיר רק מנה. פיתיון שהופשר והוקפא שוב, או שעמד בשמש, מאבד הרבה.
מה עושים עם פיתיון שנשאר?
שאריות לא זורקים על החוף ועל השובר. פיתיון קפוא שלא נפתח מחזירים מיד למקפיא. פיתיון שהופשר משתמשים בו עד סוף היום, או זורקים לפח בשקית סגורה.
טעויות נפוצות
- תולעים בשמש על החול, כבר בשעה הראשונה.
- פיתיון גדול מדי לקרס ולדג.
- לא להחליף פיתיון. אחרי כמה הטלות הוא נשטף ומאבד ריח.
- להפשיר את כל הקופסה בבת אחת.
לא בטוחים מה לקחת מחר? תשאלו את קורמי למטה, ותגידו לו לאן אתם יוצאים.
