מולית, שבחוף כולם קוראים לה ברבוניה, היא אחד הדגים הטעימים בים התיכון, וגם אחד הנעימים לדיג קל מהחוף בעונה הקרה. היא חיה על הקרקעית, "מרחרחת" את החול עם שני שפמים שמתחת לסנטר, ונמשכת לתולעים ולשרימפס קטנים. במדריך הזה נבדיל בין שני המינים, נסביר איפה ומתי מחפשים אותם, ואיך בונים מערכת שמתאימה לדג קטן ועדין.
איך מזהים מולית
לכל המוליות יש שני שפמים ארוכים מתחת לסנטר, שהן מקפלות כשהן שוחות ופורשות כשהן מחפשות מזון. הגוף מוארך, בגוון ורוד-אדום, וקשקשים גדולים שנושרים בקלות.
מולית אדומה ומולית הפסים
- מולית אדומה (Mullus barbatus): פרופיל ראש תלול, כמעט אנכי, וסנפיר הגב הראשון בהיר ובלי פסים. בתקנות: "מולית אדומה (סולטן אברהים)".
- מולית הפסים (Mullus surmuletus): פרופיל ראש משופע יותר, פס כהה בסנפיר הגב הראשון, ולעיתים פסים צהבהבים לאורך הצד. בתקנות: "מולית הפסים (סולטן ברבוניה)".
רוב המוליות שנתפסות מהחוף קטנות, באורך של כף יד עד כ-20 ס״מ. מסירה ובמים עמוקים יותר נתפסות גם גדולות יותר.

דגים דומים
- אופונים (Upeneus): קרובי משפחה שהגיעו מים סוף, גם להם שני שפמים. לאופון זהב-פס יש פס צהוב בולט מהעין ועד הזנב. גם הוא מופיע בתקנות עם גודל מזערי של 11 ס״מ.
- ורדית (ג׳רבידה): גוף גבוה יותר וללא שפמים. ראו ג׳רבידה.

איפה ומתי
המולית האדומה מעדיפה קרקעית חולית ובוצית, ומולית הפסים נפוצה יותר בקרקעית מעורבת, ליד סלעים ושדות עשב ים. מהחוף מחפשים אותן בחופים חוליים עם קטעי סלע, למשל חוף גבעת אולגה בחדרה, מכמורת, עתלית וחופי נתניה.
לפי הנתונים שלנו העונה הטובה מהחוף היא מאוקטובר ועד אפריל. בקיץ המוליות נפוצות פחות ליד קו המים. אפשר לתפוס אותן בכל שעות האור, ושחר ודמדומים הם בדרך כלל הזמנים הטובים ביותר.
התנהגות ותזונה
המוליות ניזונות מחסרי חוליות שחיים בתוך החול ועליו: סרטנים קטנים, תולעים ורכיכות. הן חופרות עם השפמים, ולעיתים קרובות דגים אחרים עוקבים אחריהן כדי ליהנות ממה שהן חושפות. הן נעות בקבוצות קטנות, ולכן כשנתפסה מולית אחת, שווה להטיל שוב לאותה נקודה.

איך דגים מולית
הציוד
- חכת LRF או חכת ספינינג קלה, או חכת סרף קלה כשצריך להטיל רחוק יותר מהגלים.
- חוט דק, וליידר פלואורוקרבון דק.
- קרסים קטנים: לפה של מולית קרס גדול פשוט לא נכנס.
- מערכת קרקעית קלה או מערכת סרף עם חוטי קרס קצרים, כך שהפיתיון שוכב על החול.
הפיתיון
תולעים הן הפיתיון הקלאסי, ושרימפס קטן קלוף עובד היטב. חתיכה קטנה שמכסה את הקרס עדיפה על חתיכה גדולה שתלויה ממנו.
הטכניקה
מטילים לחול, לרוב לא רחוק: באזור שבין הגלים הראשונים לשני. מותחים את החוט ומחכים לרעידות קטנות ומהירות בקצה החכה. מולית נוגסת בעדינות, ולכן חכה רגישה עוזרת. בדיג LRF אפשר לגרור לאט דמוי סיליקון קטן על הקרקעית.
טיפ
אם הפיתיון חוזר נקי ואין נגיסות, הזיזו את ההטלה כמה מטרים ימינה או שמאלה. מוליות מתרכזות בפסים של קרקעית שבהם יש מזון, ולא בכל החוף באופן שווה.
תקנות
לפי החוק
לפי תקנות הדיג, 1937 (תוספת ראשונה): גודל מזערי 11 ס״מ למולית אדומה ולמולית הפסים, נמדד מקצה הפה ועד קצה הזנב כשהדג שוכב. דג קטן יותר מחזירים למים מיד. תקנות הדיג (אגף הדיג, משרד החקלאות) קובעות גדלים מינימליים, מגבלות כמות ועונות סגורות למינים רבים. בדקו את התקנות העדכניות לפני הדיג.
טיפול ושחרור
המולית עדינה מאוד: הקשקשים נושרים במגע והיא נחלשת מהר מחוץ למים. אם היא קטנה מהמותר, שחררו מיד, ביד רטובה ובלי לסחוט. קרס קטן בלי זיז מקל מאוד.
בטיחות
בחורף הים בחופים החוליים יכול להיות פעיל, וגלים מגיעים גבוה מהצפוי. אל תעמדו במים עמוק מדי בזמן ההטלה, ושימו לב לזרמי סחף בין שוברי הגלים.
במטבח
הברבוניה היא מעדן קלאסי: מנקים, מקמחים ומטגנים שלמה. זה דג כשר. שמרו בקירור מיד אחרי הדיג, כי דג קטן מתקלקל מהר.
דגי מטרה דומים
מצב הים בחוף שלכם היום: איפה הוא פעיל עכשיו.




