הג׳רבידה, ובשמה הרשמי ורדית מצויה, היא אחד הדגים היפים שעולים מהקרקעית: ורודה, עם נקודות כחולות קטנות שמנצנצות כשהדג טרי. היא חיה בעיקר במים עמוקים יותר, ולכן רוב הדגים הגדולים נתפסים מסירה, אבל בחורף מגיעים גם פרטים קטנים לטווח של דייגי החוף. במדריך הזה תמצאו איך מזהים אותה, איפה ומתי מחפשים, ואיך דגים אותה.
איך מזהים ג׳רבידה
- צבע ורוד-אדמדם על הגב והצדדים, ובטן בהירה, כסופה.
- נקודות כחולות קטנות על החלק העליון של הגוף, בולטות בדג טרי.
- גוף אליפטי ומוארך, ראש קטן יחסית ועין בינונית.
- סנפיר זנב מפוצל, לעיתים עם קצוות כהים.
- גודל: לפי FishBase המין יכול להגיע לכ-60 ס״מ, אבל רוב הדגים שנתפסים קטנים בהרבה.
בתקנות הדיג היא מופיעה בשם "ורדית מצויה (ז׳רבידן)". דייגים קוראים לה גם ג׳ארבידה.
דגים דומים ואיך מבדילים
- פגרוס: גוף גבוה וחזק יותר, ראש גדול. גם לו נקודות כחולות, אבל המבנה מסיבי בהרבה. ראו פגרוס.
- ורדיות אחרות (Pagellus): לחלקן כתם כהה בבסיס סנפיר החזה או בתחילת קו הצד, ולג׳רבידה אין כתם כזה.
- מולית: שני שפמים מתחת לסנטר. ראו מולית.
איפה ומתי
הג׳רבידה חיה ליד הקרקעית, על חול, חצץ ובוץ ובסמוך לסלעים ולרכסים. רוב האוכלוסייה נמצאת בעומק של עשרות מטרים, ולכן זה דג קלאסי לדיג קרקעית ולג׳יגינג קל מסירה. מהחוף נתפסים בעיקר פרטים קטנים בעונה הקרה, בחופים חוליים עם קטעי סלע כמו חוף גבעת אולגה בחדרה, עתלית ומכמורת.
לפי הנתונים שלנו העונה הטובה היא מאוקטובר ועד אפריל. שעות האור, ובמיוחד השחר והדמדומים, הן הזמנים הטובים.
תזונה והתנהגות
הג׳רבידה ניזונה מחסרי חוליות של הקרקעית, כמו סרטנים, תולעים ורכיכות, וגם מדגים קטנים. עובדה מעניינת: היא הרמפרודיטית, ורוב הפרטים מתחילים את חייהם כנקבות והופכים לזכרים כשהם גדלים. לכן דגים גדולים חשובים במיוחד לאוכלוסייה.
איך דגים ג׳רבידה
מהחוף
- חכת ספינינג או חכת סרף קלה, מערכת קרקעית עם חוטי קרס קצרים וקרסים קטנים.
- פיתיון: שרימפס, תולעים ורצועות דקות של דיונון.
- מטילים לחול שליד הסלעים, ומחכים עם חוט מתוח לנגיסות קטנות ומהירות.
מסירה
- דיג קרקעית: מערכת עם משקולת וכמה חוטי קרס, ופיתיון שרימפס או רצועת דיונון. מורידים לקרקעית, מרימים מעט, ומחכים.
- טאי-ראבר ואינצ׳יקו: דמויים שיורדים לקרקעית ונמשכים למעלה בסיבוב איטי וקבוע. הג׳רבידה תוקפת אותם בדרך כלל ממש סמוך לקרקעית. ראו ג׳יגים אנכיים.
- סיליקון קטן: דמוי סיליקון על ראש ג׳יג קל שמקפץ לאט על הקרקעית.
טיפ
מסירה, היא נמצאת לרוב בקבוצות. כשנתפסה ג׳רבידה, סמנו את המקום והעומק, וחזרו לסחוף שוב באותו קו.
תקנות
לפי החוק
לפי תקנות הדיג, 1937 (תוספת ראשונה): גודל מזערי 11 ס״מ לורדית מצויה, נמדד מקצה הפה ועד קצה הזנב כשהדג שוכב. דג קטן יותר מחזירים למים מיד. תקנות הדיג (אגף הדיג, משרד החקלאות) קובעות גדלים מינימליים, מגבלות כמות ועונות סגורות למינים רבים. בדקו את התקנות העדכניות לפני הדיג. לפי נוהל הרישיונות של אגף הדיג, דיג בחכה מהחוף אינו טעון רישיון, אבל דיג מסירה, מקיאק או מחסקה טעון רישיון דיג ספורטיבי. השלל היומי בדיג ספורטיבי הוא עד 5 ק״ג בסך הכול, או שני דגים.
טיפול ושחרור
דגים שעולים מעומק סובלים לפעמים מהתנפחות של שלפוחית השחייה. אם אתם משחררים, עשו זאת מהר ובעדינות, וקרוב לפני המים. דגים קטנים מהחוף משחררים מיד ביד רטובה.
בטיחות
בסירה: אפוד הצלה לכל אחד, תחזית רוח וגלים לפני היציאה, ויידוע של מישהו ביבשה לאן אתם יוצאים ומתי תחזרו. ולקוצי הגב, מחזיקים מכיוון הראש לזנב.
במטבח
הג׳רבידה נחשבת לדג מאכל מצוין, לטיגון ולצלייה שלמה, והיא דג כשר. שמרו בקירור או על קרח מיד אחרי הדיג.
טעויות נפוצות
- פיתיון גדול מדי. לג׳רבידה פה קטן. רצועת דיונון דקה וקצרה עדיפה על חתיכה גדולה.
- לעצור את הטאי-ראבר בנגיסה הראשונה. הנקישות הראשונות הן לרוב ניקורים. ממשיכים לגלגל באותו קצב עד שהחכה מתכופפת.
- לעבוד רחוק מהקרקעית. רוב התקיפות מגיעות במטרים הראשונים מעל הקרקעית.
- סחיפה מהירה מדי. ביום עם רוח, הפיתיון עוזב את הקרקעית. משקולת כבדה יותר או יום רגוע יותר.
ציוד מתאים לסירה: חכות ג׳יגינג וסירה.
דגי מטרה דומים
לפני היציאה לים, בדקו רוח וגלים: איפה הוא פעיל עכשיו.
.jpg){kind=link}