השינן הוא אחד הדגים שדייגי סירה מחכים להם: טורף גדול וחזק, שחי ליד רכסים וסלעים במים עמוקים, ומגיב היטב לג׳יגים ולדגים חיים. השם העברי מגיע מהשיניים הבולטות, ובעגה של הדייגים הוא נקרא פארידה. במדריך הזה נבדיל בין שני המינים שנקראים "שינן", נסביר איפה הם חיים ואיך דגים אותם, ונעבור על הכללים.
איך מזהים שינן
שינן החוט (Dentex gibbosus)
- גוף ורוד-אדמדם, גבוה וחזק.
- דבשת במצח אצל זכרים בוגרים, שהולכת וגדלה עם הגיל.
- קרני סנפיר גב מוארכות כחוטים אצל צעירים. מכאן השם "שינן החוט".
- שיניים קדמיות בולטות, דמויות ניבים.
שינן מצוי (Dentex dentex)
- גוף אפרפר-ורדרד עם גוון כחלחל, ולצעירים נקודות כהות קטנות.
- ראש מאורך יותר ובלי הדבשת הבולטת.
- ניבים חזקים בלסת העליונה והתחתונה.
שני המינים יכולים להגיע לגדלים גדולים: לפי FishBase, סביב מטר לבוגרים הגדולים ביותר. רוב הדגים שנתפסים קטנים מזה.
דגים דומים
- פגרוס: גוף ורוד-אדום דומה, אבל שיניים קדמיות קטנות יותר ובלי דבשת. גם עליו נאמר בתקנות "פארידה". ראו פגרוס.
- ג׳רבידה: דג קטן יותר עם נקודות כחולות ובלי ניבים בולטים. ראו ג׳רבידה.
איפה ומתי
השינן חי ליד קרקעית סלעית ומעורבת: רכסים, מדרונות וסלעים בודדים בתוך שדות חול, לרוב בעומקים של עשרות מטרים. בגלל זה הוא כמעט תמיד דג של סירה. מהחוף הוא נתפס לעיתים רחוקות.
לפי הנתונים שלנו אפשר לפגוש אותו כל השנה, במים בטמפרטורה של כ-15-26 מעלות. השעות הטובות הן השחר ושעות היום, ובימים רגועים כשאפשר לשלוט בסחיפה.
תזונה והתנהגות
זה טורף מובהק: דגים קטנים, דיונונים ותמנונים, וגם סרטנים. הוא נוטה להסתובב סביב מבנים בקרקעית, ותוקף טרף שעובר לידו. בדרך כלל הוא נמצא קרוב לקרקעית, אבל עולה גם כמה מטרים מעליה כשיש להקות דגיגים.
איך דגים שינן
ג׳יגינג אנכי וסלואו ג׳יג
מורידים ג׳יג מתכתי לקרקעית, ומרימים אותו בקפיצות קצרות וסיבובים של הסליל, כך שהוא נופל לאט ומרפרף. רוב התקיפות מגיעות כשהג׳יג נופל. ראו סלואו ג׳יגינג.
טאי-ראבר ואינצ׳יקו
מורידים לקרקעית ומגלגלים למעלה בקצב קבוע ואיטי, בלי לעצור, 10-15 מטר מעל הקרקעית. כשמרגישים נקישות, ממשיכים לגלגל באותו קצב עד שהדג נתפס.
דג חי או פיתיון
דג חי, דיונון או סרדין על מערכת קרקעית ליד הרכס. זה איטי יותר, אבל לפעמים מביא את הדגים הגדולים.
הציוד
- חכת ג׳יגינג קצרה ומתאימה למשקל הג׳יג, וסליל עם בלם חזק.
- חוט קלוע דק שמאפשר לרדת לעומק ולהרגיש את הקרקעית.
- ליידר פלואורוקרבון עבה: שיניים, סלעים ותקיפות חזקות.
טיפ
אחרי התקיפה, השינן מנסה לחזור מיד לסלעים. הרימו אותו מהקרקעית בעשרה המטרים הראשונים, ורק אז תנו לבלם לעבוד.
תקנות
לפי החוק
לפי תקנות הדיג, 1937 (תוספת ראשונה): גודל מזערי 15 ס״מ לשינן החוט (Dentex gibbosus), נמדד מקצה הפה ועד קצה הזנב כשהדג שוכב. דג קטן יותר מחזירים למים מיד. השינן המצוי (Dentex dentex) אינו מופיע בתוספת. תקנות הדיג (אגף הדיג, משרד החקלאות) קובעות גדלים מינימליים, מגבלות כמות ועונות סגורות למינים רבים. בדקו את התקנות העדכניות לפני הדיג. לפי נוהל הרישיונות של אגף הדיג, דיג בחכה מהחוף אינו טעון רישיון, אבל דיג מסירה, מקיאק או מחסקה טעון רישיון דיג ספורטיבי. השלל היומי בדיג ספורטיבי הוא עד 5 ק״ג בסך הכול, או שני דגים.
טיפול, שחרור ובטיחות
בטיחות
- השיניים של השינן חדות: לא מכניסים אצבעות לפה. משחררים קרסים עם פלאייר ארוך.
- קרסי עזר של ג׳יג על דג שמשתולל בסירה מסוכנים. החזיקו את הדג על רצפת הסירה עם מגבת, והרחיקו ידיים מהקרסים.
- בסירה: אפוד הצלה, תחזית לפני היציאה, ומישהו ביבשה שיודע את התוכנית שלכם.
דג שעולה מעומק נפגע לפעמים בשלפוחית השחייה. אם משחררים, עושים זאת מהר.
במטבח
השינן נחשב לדג מאכל מעולה, לתנור ולצלייה, והוא דג כשר. שימו אותו על קרח מיד אחרי הדיג.
טעויות נפוצות
- בלם רופף מדי. בתקיפה הראשונה השינן חוזר לסלע. בלם מכוון מראש, חזק מספיק, הוא ההבדל בין דג לחוט קרוע.
- ג׳יג כבד מדי לסחיפה. ג׳יג שיורד מהר מדי לא מרפרף, וג׳יג קל מדי לא מגיע לקרקעית. התאימו את המשקל לעומק ולזרם.
- לעבוד רחוק מהמבנה. השינן מסתובב סביב רכסים וסלעים. סחיפה בחול פתוח, רחוק מהם, מביאה הרבה פחות.
- קרסי עזר קהים. הפה של השינן קשה. בדקו את החדות לפני כל יציאה.
ציוד מתאים: חכות ג׳יגינג וסירה.
דגי מטרה דומים
לפני היציאה לים, בדקו רוח וגלים: איפה הוא פעיל עכשיו.
,_Cabo_de_Palos,_Espa%C3%B1a,_2022-07-15,_DD_59.jpg){kind=link}