דיג משוברי גלים ומזחים: בטיחות, ציוד וכללים

שובר גלים הוא שונית מלאכותית. בין הסלעים הגדולים מתיישבים אצות, סרטנים ודגים קטנים, ואחריהם מגיעים סרגוס, בורי, ברקודה, פלמידה ובלילות החורף גם דיונונים. מהשובר מגיעים למים עמוקים בלי הטלה ארוכה. ובדיוק בגלל זה, הוא גם המקום שבו קורות רוב התאונות של דייגי חוף. המדריך הזה מסביר איך נהנים מהשובר וחוזרים הביתה.

למה שוברים מסוכנים

• סדרות גלים: הגלים מגיעים בקבוצות. עשר דקות של גלים קטנים, ואז שלושה ארבעה גלים גדולים בהרבה. מי שהגיע בזמן השקט חושב שהים "רגוע".
• אצות: החלק התחתון של הסלעים, זה שהים מרטיב, מכוסה אצות ירוקות ורירית. הוא חלקלק כמו קרח.
• רווחים בין הסלעים: בין אבני השובר יש חללים עמוקים. רגל שנתקעת או נפילה לחלל הם פציעה קשה.
• חושך: בלילה לא רואים את הסדרה מגיעה, ולא רואים איפה הסלע רטוב.
• רוח: רוח חזקה מערערת את שיווי המשקל ומעיפה ציוד, ובשובר חשוף היא חזקה יותר מאשר בחוף.

הכלל הראשון: לקרוא את הים לפני שעולים

1. בודקים תחזית לפני היציאה: גובה גלים, מחזור הגל וכיוון הרוח. במודיעין הדייג יש לכל שובר מדד בטיחות שמשקלל רוח, משבים וגלים, וכשאחד מהם בסף המסוכן המדד מראה "מסוכן" גם אם השאר טובים.
2. מסתכלים 10 דקות מהחוף לפני שעולים. סופרים את הגלים, מחכים לסדרה, ומסתכלים עד איפה היא מגיעה.
3. מחפשים את הקו הרטוב: כל סלע רטוב, כל שלולית וכל אצה מסמנים מקום שהים כבר הגיע אליו היום. עומדים מעליו, לא עליו.
4. אם גלים עוברים מעל השובר, לא עולים. בלי יוצאים מן הכלל. בכמה מהנקודות שלנו, כמו בת גלים, שובר רידינג ומרינה אשדוד, זה בדיוק מה שקורה בים סוער.

מה לובשים ומה לוקחים

• נעליים: סגורות, עם סוליה אוחזת. סנדלים וכפכפים הם הסיבה מספר אחת להחלקות. לסלע עם אצות יש נעליים עם סוליה מסומרת או לבד.
• אפוד הצלה מתנפח: קל, לא מפריע להטלה, ומציל חיים אם נפלתם למים בין הסלעים.
• פנס ראש: לדיג בערב ובלילה, עם סוללה מלאה ופנס רזרבי קטן.
• רשת נחיתה עם ידית ארוכה: משובר גבוה אי אפשר "למשוך" דג גדול למעלה בלי לקרוע את החוט. רשת או אונקל ארוך פותרים את זה.
• טלפון בכיס אטום ומשרוקית.
• ערכת עזרה ראשונה קטנה: פלסטרים, חבישה, ופינצטה או מספריים לקרסים.
• כפפות ומגבת: לאחיזת דגים עם קוצים, כמו סיכן.

ובנוסף: לא דגים לבד על שובר, במיוחד בלילה. ואם כן יצאתם לבד, ספרו למישהו איפה אתם ומתי תחזרו.

איפה בכלל אסור לעלות

דיג לילה על שובר

הלילה הוא זמן נהדר על שובר: דיונונים ליד תאורה, ברקודה ודניס. אבל כל סכנה גדלה פי כמה בחושך. כמה כללים:

• מגיעים לנקודה לפני החשכה, רואים את הסלעים באור, ובוחרים מקום יציב ויבש.
• לא זזים הרבה בחושך. מקום אחד טוב עדיף על חמש קפיצות בין סלעים.
• פנס ראש דולק כל הזמן, אבל מכוונים אותו למטה ולא לעיניים של הדייגים לידכם.
• בודקים את התחזית ללילה כולו, לא רק לשעת היציאה. הים יכול להתגבר בחצות.

הטלה בטוחה במקום עמוס

על שוברים עירוניים ובמזחים, כמו המזח בנהריה, יש הולכי רגל, ילדים ורוכבים. לפני כל הטלה מסתכלים אחורה ולצדדים, ומטילים בתנועה מעל הראש ולא הצידה. קרסים רזרביים נשארים בקופסה, לא על הסלע. ובסוף היום אוספים כל חוט, קרס ושקית פיתיון: חוט נטוש על שובר פוגע בציפורים ובבעלי חיים ימיים.

אם משהו קרה

• אדם נפל למים: לא קופצים אחריו בין סלעים. זורקים לו משהו שצף (אפוד, צידנית, גלגל הצלה אם יש), מתקשרים מיד ל-100 (משטרה) או ל-101 (מגן דוד אדום), ולא מורידים ממנו את העיניים.
• קרס בגוף: קרס שנכנס עמוק לא מוציאים בכוח. חותכים את החוט, מקבעים ופונים לטיפול רפואי.
• בעל חיים ימי פצוע או צב ים שנתפס בחוט: לפי רשות הטבע והגנים מתקשרים למוקד הרשות, *3639, שפועל 24 שעות.

עם ילדים על שובר או מזח

ילדים אוהבים את השובר, ובצדק: יש בו הרבה דגים קטנים, סרטנים וחיים. אבל ילדים לא קוראים סדרות גלים ולא רואים קרסים. כמה כללים:

• בוחרים מזח עם מעקה או חוף עם שובר נמוך ושקט, לא את הסלעים החיצוניים. ים שטוח בלבד.
• אפוד הצלה לכל ילד, גם כשההורים "רק לידו".
• מבוגר אחד לכל ילד או שניים, וכל ילד יושב, לא קופץ בין סלעים.
• חכה קצרה וקלה, וקרס בלי דוקרן או עם דוקרן שנלחץ בצבת. קל יותר לשחרר דגים וקל יותר אם הקרס נתקע בבגד או באצבע.
• מטילים בתורות, כשכולם רואים מי מטיל, ואף אחד לא עומד מאחורי מי שמטיל.

לסיכום

שובר גלים טוב הוא שובר שחוזרים ממנו. בודקים תחזית, מסתכלים על הים לפני שעולים, נועלים נעליים טובות, לא דגים לבד ולא עולים כשגלים עוברים מעל. ולכל השאר, תמצאו את הנקודות עם השוברים בכל מדריך אזורי, החל מחופי ישראל לדייגים: המדריך המלא.